(הכתבה באדיבות מאמן הטניס טומי שניצר) 

במשחק המודרני חבטת ה"פורהנד מילניום" היא חבטת הפורהנד הנפוצה ביותר בסבב הגברים המקצועני. גם בסבב הנשים יותר ויותר שחקניות מתחילות להשתמש ביתרונות הטכניים של חבטה זו, וכיום ניתן למצוא שחקניות רבות אשר חובטות את פורהנד המילניום.
 
Sample ImageSample Image

התכונה העיקרית של חבטת פורהנד המילניום, אשר מבדילה אותה משאר טכניקות הפורהנד היא סיום התנועה שלה. בפורהנד מילניום כף יד ימין (בהנחה שמדובר בשחקן ימני) מסיימת את התנועה באיזור המותניים, המרפק או הכתף, כאשר כף היד מופנית כלפי הקרקע. שתי טכניקות הפורהנד האחרות אשר היו נפוצות לפני פורהנד המילניום, כיוונו לסיום תנועה מעל הכתף. טכניקת סיום התנועה מעל לכתף הולכת ונכחדת כאשר כיום ניתן למצוא רק מספר שחקנים בודדים אשר עדיין משתמשים בסיום זה.


ההיסטוריה של פורהנד המילניום

טכניקת סיום התנועה של הפורהנד מילניום כבר קיימת שנים רבות, אך הפכה לפופולארית ומקובלת רק בעשור האחרון. ראשוני השחקנים שהחלו ליישם את הטכניקה בתחילת שנות ה-90 היו תומאס מוסטר, סרגיי ברוגרה ואלברטו ברסוטגי.

שחקנים אלו היו שחקני החימר הדומיננטים של תקופתם וכאמור חלוצי הטכניקה החדשה, בשעה שהם לא השתמשו בה רק לחבטות מסויימות, אלה לאורך כל המשחק. התאוריה הרווחת היא ששחקנים אלו אהבו לחבוט בכדור בזויות ובטופ ספין חזק מאוד, אך באותה תקופה מחבטים הפכו להיות עוצמתיים יותר ויותר ובכך הקשו על שחקנים שחובטים בעוצמה לשלוט בכדור.

בעקבות זאת ובאופן טבעי התפתחה טכניקת הסיום של פורהנד המילניום אשר מאפשרת לשחקן לשלוט באורך החבטה, כאשר הפוקוס הוא על סיום התנועה.

בנוסף, טכניקה זו מקלה על שחקנים לחבוט בעמידה פתוחה ומאפשרת להם לחבוט בכדור במירב העוצמה ועדיין להכניס את הכדור למגרש.

  סוגי הסיומות הקיימים בפורהנד המילניום

חבטת פורהנד המילניום ידועה גם בכינויה הפורהנד בעל הטופ ספין הכבד, וזאת מפני שבתחילת דרכה בשנות ה – 90, היא היתה משמשת בעיקר לחבטות טופ ספין. בכל אופן, במהלך 15 השנים האחרונות התפתחה החבטה באופן שמאפשר לשחקנים לחבוט אותה לא רק עם טום ספין כבד, אלא גם עם מעט טופ ספין או אפילו בלי טופ ספין בכלל.

האפשרויות כוללות (בהנחה שמדובר בשחקן ימני):

  1. סיום תנועה עם כף יד ימין באיזור המותניים
  2. סיום תנועה עם כף יד ימין באיזור מרפק שמאל
  3. סיום תנועה עם כף יד ימין מעט מתחת לכתף שמאל
בכל שלושת האפשרויות כף היד מופנית לכיוון הרצפה בסיום התנועה, כאשר מיקום כף היד (מותן, מרפק או כתף) קובע את כמות הספין שתהיה בחבטה. לדוגמא, אם מעונינים לחבוט פורהנד עם ספין כבד מאוד, אזי יש לסיים את התנועה כאשר כף היד נמצאת נמוך ככל שניתן באיזור המותן. לעומת זאת, אם ברצונך לחבוט חבטה שטוחה, אזי יש לסיים את התנועה עם כף היד באיזור הכתף. במידה ואתה מעונין להנות משתי העולמות ולחבות בעוצמה טובה, אך יחד עם זאת לשמור על רמת שליטה גבוהה בכדור, אזי יש לסיים את התנועה עם כף היד באיזור מרפק יד שמאל. האפשרות האחרונה היא גם הנפוצה ביותר בין שחקני הסבב שחובטים בטכניקת הפורהנד מילניום. לסיכום, ככל ששחקן רוצה להשתמש ביותר ספין תוך כדי שמירה על 100% מהירות חבטה (מהירות חבטה מקסימלית בה שחקן מצליח לשמור על טכניקה תקינה) עליו לסיים את התנועה עם ראש המחבט כמה שיותר נמוך בצידו השמאלי של הגוף. בשורה התחתונה, החלק הקשה בלימוד החבטה הוא התפיסה שיש להפנים, שעל מנת לחבוט טופ ספין כבד, תנועת המחבט היא סיבובית כלפי מעלה ומיד חזרה כלפי מטה. ברגע שהשחקן מתרגל לבצע את התנועה הזו, החבטה הופכת פשוטה למדי.

אז עכשיו, כשאתם כבר יודעים את ההיסטוריה ואת התאוריה שמאחורי החבטה, הגיע הזמן שנלמד כיצד לבצע אותה בפועל.

אנו נלמד אתכם את כל האפשרויות וטכניקות החבטה ע" שלוש עמדות קבועות בביומכניקה של החבטה: עמדת ההכנה, עמדת המפגש (איזור מפגש) ועמדת הסיום.


עמדה מספר אחת: עמדת ההכנה
Active Image

פדרר והאס מגיעים בדיוק לאותה נקודת ציון בסיום שלב ההכנה שלהם
Active Image

כל חבטה צריכה תמיד להתחיל בביצוע ספליט סטפ (קפיצה במקום) וסיבוב של הגוף תוך כדי הנפת המחבט לאחור אל מיקומו הנדרש בסיום שלב ההכנה. אנו יכולים לקרוא לעמדה זו בסיום שלב ההכנה "עמדה מספר אחת".


ישנן ארבע נקודות ציון בסיום "עמדה מספר אחת":

נקודת הציון הראשונה היא מיקום יד שמאל שצריכה להיות באיזור גובה הכתף ומקבילה לרשת בסיום שלב ההכנה. הסיבה לתנועה זו של יד שמאל היא שהיא גורמת לסיבוב הגוף הדרוש בזמן שיד שמאל דוחפת את המחבט לעמדה מספר אחת.